איטליה, ממדינות היין הקלאסיות של העולם הישן, מככבת היטב ברשימות הקנייה של שוחרי היין. הלוא מי אינו נתקף מפעם לפעם בחשק עז לברולו, ברברסקו, איזה סופר טוסקן או ברונלו הבנוי לתלפיות? אבל אם אתם כבר מכירים אותנו מעט, אז ודאי למדתם שאנחנו בצ׳ירז לא אוהבים להידבק רק למוכר ולידוע. אדרבא, תמיד נשמח להתאמץ כדי להרחיב את הגבולות ולצייד אתכם בידע על יינות מאזורים קצת פחות מוכרים, ובכך לחדש ולהתחדש בעצמנו.
במידה שאתם לא חובבים מושבעים של יינות איטליה, לא מן הנמנע שפספסתם עד היום את היינות של פריולי-ונציה-ג'יוליה (בקיצור, פריולי), אזור יין חינני שממוקם בפינה הצפון מזרחית של איטליה, ממש ליד הגבול עם אוסטריה מצפון וסלובניה ממזרח, שהוא גם מקום מושבו של יקב ירמאן. הכרמים שבצפון פריולי גדלים ממש למרגלות האלפים ונהנים מרוחות קרירות, בעוד אלה שבדרום נטועים במישור שליד הים האדריאטי וגדלים באקלים חם המושפע מהים. ואם איטליה היא מדינת יין ששמה הולך לפניה בזכות יינותיה האדומים, אז בפריולי, אזור גידול קריר יחסית, משתנים חוקי המשחק ויינות לבנים הם אלו שנותנים את הטון, עם 77% מהתוצרת המקומית. הזנים הלבנים מתחלקים בין זנים בינלאומיים כמו סוביניון בלאן, ריזלינג, פינו גריג'יו ופינו בלאן, לבין זנים מקומיים וביניהם פריולאנו, ריבולה ג'יאלה, ורדוצו ופיקוליט.
אחוזת ירמאן, ממנה מגיע היין שלפניכם, הוקמה בשנת 1881 בוילהנובה די פארה (Villanova di Farra) על ידי אנטון ירמאן, מהגר מאזור היין האוסטרי בורגנלנד, שבבעלותו היו כרמים בסלובניה הסמוכה. כמו מהגרים רבים אחרים, בתחילה עבדה המשפחה בכרמים בבעלות אחרים תמורת חלק מהיבול, ובהמשך רכשה כרמים משל עצמה, מהם יצרה יינות שהיו אופייניים לאזור באתם ימים – כבדים ונטולי רעננות. בהשפעת המסורת האוסטרית, נהגה משפחת ירמאן לדורותיה לייצר יין מ׳פילד בלנד׳ (Field blend), קרי כרם מעורב של זנים שונים הנבצרים ותוססים יחד, בניגוד לבלנד רגיל שנעשה מיינות שונים שנבצרו כל אחד בעתו ואשר תססו בנפרד.
בשנת 1968 סילביו ירמאן, דור שישי למשפחה, סיים את חוק לימודיו במגמת ייננות ושב הביתה עם רעיונות מהפכניים. הוא שאף לייצר -כפי שלמד- יינות הרמוניים ומלאי ניחוח, שמתבססים על עקרונות של ייננות מודרנית. אביו, אנג׳לו, סרב לשמוע על כך, וסילביו הצעיר, בחור עקשן ולא מתפשר, עזב בכעס את היקב המשפחתי ונסע לקנדה. בשנת 1970 הוא חזר והבית עבר לידיו. בהשפעת הסגנון הנקי והרענן של היינן החלוצי והמפורסם של פריולי, מריו סקיופטו, הוא החליט ליטול על עצמו אתגר ולשמר את מורכבותו של הבלנד המסורתי בעשייה ייננית מודרנית. לשם כך, היה עליו להכיר היטב את הזנים המרכיבים את הבלנד ולשפר את תהליכי הכורמות. את זאת הוא עשה מתוך ערכים של יצירתיות ומחויבות, כך שלא מפתיע שתוצאות נהדרות לא איחרו לבוא. היינות הזניים של ירמאן הפכו לסמן איכות מובהק של האזור, והבלנד, וינטאג׳ טונינה, ששמו ניתן לו על שם המושלת אנטוניה, שהיתה גם אחת מהמאהבות של קזנובה, הפך לאגדה מקומית נחשקת.
יקב ירמאן מטפח היום 1700 דונם של כרמים דרומית לקוליו, (Collio) לאורך נהר איסונצו, (Isonzo) והם משתייכים לעילית היינות הלבנים של איטליה. אלו יינות שבאופן עקבי מבטאים מנעד ארומטי מפורט ומדויק, עומק טעמים מרשים ומינרליות שמלמדת על הקרקע שבה הם גדלים. לא בכדי, הם נושאים על גבם תג מחיר שיקבים אחרים באזור יכולים להתקנא בו.